גז"ד למורשע בעבירות אינוס ומעשה מגונה בבת זוגו לשעבר

הנאשם הורשע, בתום שמיעת ראיות, באינוס, ניסיון אינוס ומעשה מגונה, בניגוד לסעיפים 345(א)(1),  345(א)(1)+25 ו- 348(ג1) לחוק העונשין,  תשל"ז-1977 בהתאמה.

לא נשוב על מכלול המסכת העובדתית והראייתית אליה התייחסנו בהרחבה בהכרעת הדין, אולם, נציין, בתמצית בלבד, כי בתקופה הרלוונטית לאמור בכתב האישום,  התקיים קשר קונקרטי בינו לבין המתלוננת לגבי בתם המשותפת.

ביום 09.02.09 הגיעה המתלוננת עם הנאשם לדירה ששכר בעיר נהריה על מנת לסייע לו בניקיונה וסידורה לקראת ביקורה העתידי של בתם המשותפת בדירה.

כשהמתלוננת סיימה לנקות ולסדר את הדירה, בהיותה בסלון, כפה הנאשם עצמו עליה בכך שמשך אותה אליו בידיה בכוח והצמידה לקיר. בהמשך, הנאשם הרים את המתלוננת ונשאה לחדר השינה, שם השכיבה על המיטה על גבה כשהוא אוחז בידיה מעל ראשה, למרות צעקותיה ותחינותיה כי יחדל ממעשיו.

הנאשם משך את חולצת המתלוננת וחזייתה וליקק את פטמתה, כל זאת בכוח, שלא בהסכמתה ולשם גירוי סיפוק וביזוי מיניים.

בעוד המתלוננת שכובה על המיטה מתחת לגופו, הנאשם פתח את מכנסיה והפשיטה ממכנסיה ותחתוניה. לאחר מכן, הוציא את איבר מינו וניסה להחדירו לאיבר מינה, שלא בהסכמתה, בכוח ולמרות התנגדותה.  בשל התנגדותה, לא עלה בידי הנאשם להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה אולם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה בכוח, שלא בהסכמתה וחרף התנגדותה.

ראיות לעונש

במסגרת ראיותיה לעונש, הניחה בפנינו באת כח המאשימה את רישומו הפלילי של הנאשם הכולל, בין היתר,  מאסר מותנה בן 12 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם בת"פ 280/01 (מחוזי - חיפה). זאת, בגין עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות, אותן ביצע בשתי אחיותיו הקטינות, במשך שנים, החל מהיותן בנות 6 ו - 12. בעקבות ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 6211/02) נפסק כי עונש המאסר בפועל שהוטל על הנאשם יעמוד על 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו במסגרת עבודות שירות.

כמו כן, העידה בפנינו המתלוננת שביקשה להתייחס לדברי ב"כ הנאשם לעניין חומרת הפגיעה בה. היא ציינה כי "חומרת מצבה" הינו עניין של השקפה ומבט המתבונן, וכי אומנם לא נכנסה לדיכאון, כהגדרתה, אולם אין בכך לומר כי אינה "במצוקה" וכי לא נפגעה ממעשי הנאשם גם אם הדגישה כי אין לה שנאה כלפיו, אלא, שמחה לדעת שהצדק יצא לאור, כהגדרתה.

טיעוני באי כח הצדדים

באת כח המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה למסכת העובדתית שבגינה הורשע הנאשם בתום שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

כנסיבה לחומרה ציינה באת כח המאשימה את דבר הרשעת הנאשם בתום שמיעת ראיות, דבר שחייב את העדת המתלוננת שגוללה בפני בית המשפט את סיפור המעשה ואת הסבל שנגרם לה בעטיים של מעשי הנאשם.

עוד הדגישה באת כח המאשימה את החומרה שיש לראות במעשים כמעשיו של הנאשם אשר כפה עצמו על המתלוננת, וביקשה ליתן ביטוי לחומרת מעשיו אשר תתבטא בענישה מחמירה.

בנוסף לאמור לעיל, הפנתה באת כח המאשימה לעונש המאסר המותנה בר ההפעלה בן 12 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם (ראה: ט/1, ט/2).

באת כח המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי, עונש מאסר מותנה, פיצוי למתלוננת והפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר לכל עונש שיגזר עליו.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען כי מעשיו של הנאשם אינם במדרג הגבוה של עבירות המין. לשיטתו, מבלי להמעיט מחומרת המעשה, אין המדובר באונס ברוטאלי "שימוש בכוח מופרז או באלימות מופרזת".

עוד ביקש ב"כ הנאשם להפנות לדברי המתלוננת בעדותה כי התנהלותו של הנאשם במקרה זה לא אפיינה את התנהגותו בדרך כלל עימה, וכי גם לאחר המעשה התנצל בפניה וביקש את סליחתה.

זאת ועוד, טען  הסנגור כי המדובר במעידה חד פעמית ו"באיבוד שיקול דעת באופן רגעי", כהגדרתו.

בהשלמת טיעונים בכתב טען ב"כ הנאשם כנגד תקפות עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם. לשיטתו, עונש המאסר המותנה לו טוענת באת כח המאשימה, אינו תקף, כי "יש לחשב את המאסר המותנה החל מתאריך 10.06.02, תאריך מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי בתיק פלילי 280/01 שבגינו הוגש הערעור לבית המשפט העליון. אי לכך, כבר ב- 10.06.05 פג תוקפו של התנאי".